אבולעפיה נ' עינוגי ליצ'י בע"מ

פסק דין

בפני תביעה על סכום של 10,081 ₪ עקב הפרת חוזה שכירות שלפיו התובע השכיר לנתבעת מחסן ברישפון בשטח של 60 מ"ר.

סכום התביעה בנוי משכר דירה שלא שולם, חשבונות חשמל שלא שולמו ואי מתן התראה לפני פינוי המושכר ונזק לדלת המושכר.

במהלך הדיון התובע חזר בו מהטענה לגבי דמי שכירות כאשר אמר לבית המשפט שאחרי הגשת התביעה הנתבעת שילמה את מלוא דמי השכירות.

על אף שהתובע צירף חוזה שכירות לכתב תביעתו התברר שלא נחתם חוזה כלשהו בין בעלי הדין. לטענת התובע, הנתבעת סרבה לחתום על חוזה. התובע גם טען שהנתבעת החזיקה בנכס מאפריל 2008 עד 12.3.12.

לדבריו, היה מוסכם שעליה לשלם את חשבונות החשמל במושכר וכל תקופת השכירות היא לא שילמה את חשבון החשמל על אף פניות רבות שלו אל גב' גלית צוקרמן בעלת הנתבעת.

בנוגע לחשמל התובע טוען שהסכום שהיה על הנתבעת לשלם עד יולי 2009 היה 3863 ₪ ומאותו מועד עד סוף השכירות עוד 776 ₪.

לדבריו, היו לנתבעת מקררים תעשייתיים במקום וכן חשבון החשמל היה כה גבוה.

נציגת הנתבעת גב' צוקרמן טענה נמרצות שהנתבעת החזיקה במושכר משנת 2005 ולא משנת 2008 כטענת התובע. הוסכם בין הצדדים שדמי השכירות הינו סך 1915 ₪ לחודש וכולל כל המיסים והוצאות אחרות כולל חשמל. אם כי במהלך הדיון גב' צוקרמן טענה שבמהלך תקופת השכירות פנה אליה התובע וביקש השתתפות בחשבונות החשמל ואילו היא שילמה סכום של כ- 3000 ₪ בתור פשרה. טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה המפורט שהוגש לבית המשפט.

התובע הכחיש שקיבל על חשבון החשמל תשלום כלשהו.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך.

1.לא נחתם חוזה בין בעלי הדין. בנסיבות אלו מוטל על התובע הנטל להוכיח לבית המשפט מה היו תנאי ההסכם בינו לבין הנתבעת. לא שוכנעתי שהיה הסדר בין בעלי הדין מתחילת השכירות בקשר לחשמל. יתכן הרבה יותר שבמהלך התקופה התובע התעורר וביקש השתתפות בהוצאות החשמל אך אין בכך להצדיק את דרישתו.

2.כאשר התובע בוחר להשכיר את הנכס שלו במשך שנים לנתבעת בלי לדאוג לחוזה, אין לקבל את ההסבר שלו שהנתבעת סרבה לחתום. אם המצב לא היה נוח לתובע הוא היה צריך לעמוד על כך או שהנתבעת תחתום על חוזה או שהמקום יפונה.

3.לפי הערכתי הסיבה אשר בגללה התובע הסתפק בהסכם בעל פה היא שהוא בעצמו ביצע עבירה פלילית כאשר העמיד את המושכר לרשות הנתבעת. עובדה היא ב- 12.9.11 ניתן גזר דין בתיק פלילי 3075/05 שם התובע הואשם והורשע בעבירה של שימוש חורג במקרקעין ובגזר הדין ניתן צו פינוי שנכנס לתוקף עד סוף מרץ 2012.

מסקנתי מהאמור היא שהתובע בעצמו לא היה מעוניין להיכנס להסדר פורמלי עם הנתבעת עקב המעשה הבלתי חוקי שלו. במצב זה אין התובע יכול לטעון טענות מבוססות על מה המקובל בין בעל בית לבין דייר כגון שהדייר חייב לשלם חשבונות חשמל.

4.גב' צוקרמן מטעם הנתבעת טענה מצד אחד שלא היה הסכם לגבי החשמל ומצד שני שהיא שילמה חשבון חשמל במהלך התקופה. ספק רב בליבי אם זו האמת ואין להסתמך על דבריה. ניכר הדבר שלא צויין דבר בכתב ההגנה אודות תשלום חשמל על אף שצרפה הנתבעת כל החשבוניות שהונפקו לה על ידי התובע בגין שכר דירה. לא יתכן שהיא שילמה סכום כה משמעותי כהשתתפות בחשמל ואין לזה זכר לא אצלה ולא אצל התובע.

5.באשר לפירוט הנזק של התובע, עולה כי הנתבעת מייד פינתה את המושכר כאשר שמעה על צו הפינוי מבית המשפט. לא מגיע לתובע שום התראה מראש על פינוי בנסיבות אלו.

לגבי הטענה שנגרם נזק לדלת המושכר – אין כל הוכחה בפני שנזק זה נגרם על ידי הנתבעת או מי מטעמה.

לכן אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ב, 06 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.